עוד בוקר ירושלמי סגרירי באפור שמרנין את הלב כאילו היה ורוד כמו היהלום בכתר של המלכה אליזבת השלישית.
יושבת אני וחושבת,היום לא מפסיק מלנהום,ולאחר שלוש שעות זריזות החלטתי שאצא קצת לבנק לראות אם המינוס בחשבון זהה למינוס שבחוץ.
טוב,מתארגנים צ'יק צ'ק (לא לשכוח להזמין פנקס צ'קים) ותוך תשע שעות אני מוכנה פיקס.
פתחתי את דלת הכניסה הכבדה,והסערה החזירה אותי הביתה,מה יש לי לעשות בבית? אני צריכה בנק.אפילו כספת אין לי כאן.מסכנים הגנבים,זה באמת לא יפה מצדי,ככה לאכזב את מיטב בחורינו, שאתבייש לי.
לאחר שלושה ניסיונות כושלים הצלחתי לצאת מהבית,הדלת נטרקה בעוצמה וקיר הבית הקדמי קרס כמגדל קלפים,לא נורא,אני בדיוק מתכוונת לשפץ תוך שנתיים שלוש,אז חסכתי עבודה לפועלים,שיגידו תודה.
יצאתי לדרכי חמושה במטריה קשוחה ועמידה לכל תנאי מזג אויר,כך היה כתוב בסינית בעלון ההוראות שצורף אליה,לא שאני קוראת סינית,אבל האותיות נראו כמו גדר פלדה מפותלת ומסורגת להדהים,אז הבנתי את הרמז...
אופס,אני עפה באוויר עם המטריה כמרי פופינס בימיה הטובים,איזה כיף! הבטתי למטה ונדהמתי: משטחי דשא עצומים,שדות פרחוניים בשלל צבעים,ממטרות מתרוננות מתיזות סילוני מים עליזים,מוסיקה מלטפת...מה קורה כאן,היכן ירושלים?,איה אבניה החמות והכבדות? מגדליה,פעמוניה,השוק הססגוני...
תחזירו לי את ירושלים,ויפה דקה אחת קודם!
הסערה לא שכחה לשכוך ,ניצלתי את ההזדמנות והצבעתי עם המטריה לכיוון הבנק,נחתנו בשלום היישר אל מול אשנבה של פקידת בנק חמורת סבר שציוותה עליי לסגור מיד את המטריה כי הרטבתי את כל העולם.
רציתי ירושלים? קיבלתי,ובגדול!
אהה,כן,המינוס בבנק גבוה מהמינוס בחוץ ,כרגיל.
©
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה